פרסומת

לדף הבית

בני נח לא נצטוו על השיתוף. אבל אתם יהודים, אז שתפו בכל הכוח!

תלמוד ינקאי מאת גרשון רוזנצוויג, 1907

(חלק מן הטקסט במאמר זה הוא באדיבות הספריה הלאומית)

גרשון בן זלמן לייב רוזנצווייג נולד בביאליסטוק ב1861. יצא לארצות-הברית ב-1888 וחי בניו-יורק בעיסוקים שונים: הוראה, חנות נעלים ותוך כדי כך בעיתונאות ביידיש ובעברית. רוזנצווייג נפטר בניו-יורק ב1914.

הוא החל את כתיבתו בסוגת הפארודיה, שבה התמחה אחר-כך במשך שנים. בתחום הפארודיה נתפרסמה ביותר "מסכת עמיריקא" שלו (אמריקה=עמא ריקא), בנוסח של הגמרא ופירוש רש"י וכו'. המשיך ב"מסכתות" דומות, בהן הוקיע את ההווי היהודי באמריקה על כל תחומיו על רקע רחב של ההווי האמריקאי בכלל. 

במסכת זו שמונה פרקים: 
  1. אין בין עמיריקא לשאר ארצות 
  2. הכל ירוקים הם לעמיריקא 
  3. אלו חייבים בעבודה 
  4. מי שהיה פדלר ונסתאב 
  5. איזה היא חברה
  6. מה בין רב אורתודורסי לרב רפורמי
  7. שלושה חייבים בכרבל
  8. כל כתבי העתים
את ה"מסכת" כתב רוזנצוויג בלשון התלמוד, בנוסח של הגמרא ופירוש רש"י. כך למשל, "סוגיה" דמיונית של רוזנצוייג שואלת: למה עמיריקא?
ו"הגמרא" עונה: "כי באו בה ריקים ופוחזים והיא מקום של עמא ריקא (עם ריק וטיפש)". וגם: "כי היא ממרקת את עוונותיהם של בני אדם חוטאים שנעשים בה טהורים ושל בני אדם פסולים שנעשים בה מיוחסים".

ומסכת עמיריקא ההיתולית ממשיכה: "עשרה יוחסין עלו בראשונה לעמיריקא ואלו הן: רוצחים, גנבים, מוסרים, מדליקי בתים, מדפיסי שטרות, מוכרי נפשות, עדים זוממים, פושטי רגל, עוברי חרם ובנים סוררים ומורים. ויש אומרים אף נערות שנתפתו".

רוזצוויג גם מסביר שמסכת עמיריקא היא  חלק מתלמוד "ינקאי" (Yankee). למה ינקאי? על שם  היאנקים - תושבי המדינות הצפון מזרחיות בארה"ב, ו"על שם האזרחים שינקו תורת עמיריקא בילדותם".



המהדורה הראשון של מסכת עמיריקא ראתה אור בניו יורק בשנת 1892, שהייתה גם היא שנת בחירות. הנשיא שנבחר אז היה סטיבן גרובר קליבלנד, הנשיא ה-22 וה-24 – הנשיא היחיד בהיסטוריה האמריקנית שנבחר לשתי כהונות לא רצופות. זו הייתה הכהונה השנייה שלו. קליבלנד היה ידוע בתור לוחם בשחיתות, אדם ישר כסרגל וקפיטליסט מושבע שתמך בהפחתת מכסים והאמין שהממשל הפדרלי צריך להתערב בכלכלה כמה שפחות.

חלק מקמפיין הבחירות שלו נסוב סביב מדיניות המטבע של ארה"ב. קליבלנד לחם אז בעד "תקן הזהב" – מעין "הצמדה של המטבע" לזהב - שבזכותה יכול היה כל אדם לגשת לכל בנק ולקבל זהב בעד שטר הכסף שלו. בתקופה שקדמה לכהונתו של קליבלנד, "הצמידו" את הדולר לא רק לזהב אלא גם לכסף, שהיה יציב פחות. הדבר גרם לטלטלות במשק שהמשיכו גם בכהונתו של קליבלנד ואף החמירו. שלא באשמתו של קליבלנד, הכהונה השנייה שלו ידועה בשורה של אסונות כלכליים: התמוטטות של חברת רכבות, סגירה של מאות בנקים, אלפי חוואים ובעלי עסקים שפשטו רגל, נפילת הבורסה ומשבר כלכלי עמוק. המשבר היה כה קשה עד שהוא ריסק את המפלגה הדמוקרטית וגרם לפילוג בשורותיה.

אז איך נבחר נשיא באמריקה? הנה כמה "סוגיות" הנוגעות לדבר שמובאות ב"מסכת עמיריקא", אפשר שאפילו בהקשר של אותה מערכת בחירות סוערת, ושל "תקן הזהב":

איך נבחרים נשיאים באמריקה?

"כל נשיא ונשיא שממנין בעמיריקא, על פי הגורל ממנין אותו. מאי גורל שוחד."
לפי הגמרא ההיתולית של רוזנצוויג, אין נשיא נבחר בלי ששיחד את מצביעיו ופיזר מזהבו "לבעלי הפוליטיקין".
והוא מוסיף ומפרש:
"מתני' הזהב קונה את הנשיא ואת השופט ורבי ינקא אומר אף את הנוגש"

ומיד לאחר מכן בא דיון למדני עמוק שסופו המסקנה: "מכאן שכל מי שיש לו זהב נעשה נחמד טוב וטהור".



ב"תלמוד ינקאי", ניו יורק, 1909, כינס רוזנצוויג שש "מסכתות": "מסכת הדיוטות", "מסכת חנוכה", "מסכת נכסים", "מסכת מסוה" (על מנהגי התחפשות בפורים), "מסכת כזבים" (על האחד באפריל) ו"מסכת עמיריקא" בצירוף "מדרש אסתר" ו"הגדה לסופרים". "מסכתות" נוספות גנוזות עד היום בעיתונים שונים. התלמוד הינקאי הוא ספר של ממש, ובו 97 עמודים, וזו אחת הפרודיות הארוכות ביותר מז'אנר זה.

את הנוסח המלא של התלמוד הינקאי ניתן למצוא כאן

חוקר ההומור היהודי ישראל דוידסון גומר על המחבר את ההלל בספרו Parody in Jewish Literature:
The cleverest and at the same time most prolific of all American 
parodists is Gershon Rosenzweig.  
He knows the life of his brethren thoroughly and depicts it in 
true colors, exaggerating only whenever it is necessary to pro- 
duce a stronger effect, and even then not overdoing it. He 
certainly is one of the cleverest punsters in Hebrew literature. 
Especially amusing are his puns on English words which have 
phonetic equivalents in Hebrew. Withal, he seldom sacrifices 
truth for the sake of word play. His satire is caustic, but never 
coarse; and his style is as brilliant as his wit is pungent. He 
has full command of the Talmudic diction and idiom, and 
handles all forms of Talmudic hermeneutics with skill, but he 
is at his best in finding Biblical analogies in support of his 
witticism. He certainly deserves to be ranked with the best 
satirists in Hebrew literature. 

אין תגובות:

פרסום תגובה

כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...