פרסומת

לדף הבית

בני נח לא נצטוו על השיתוף. אבל אתם יהודים, אז שתפו בכל הכוח!

הגדת פסח מאת חברת צים, 1962

הגדה פרודית שנכתבה על ידי חברת צים, ובה תאורים מהווי החברה.
 להלן הסיפור של חברת צים (מתוך ויקיפדיה): 
צים, ובשמה המלא צים שרותי ספנות משולבים בע"מ, היא חברת ספנות ישראלית הנמנית עם עשרים החברות הגדולות בעולם בתחום ההובלה במכולות.
צים חברת השיט הארץ-ישראלית בע"מ הוקמה ב-7 ביוני 1945 על ידי הסוכנות היהודית, שהחזיקה ב-44% מהון המניות, ההסתדרות – ב-45%, והחבל הימי לישראל – ב-11%. בין הדוחפים להקמתה של חברת ספנות לאומית במדינה שבדרך ניתן למנות את דוד בן-גוריון ואת דוד רמז, לימים שר התחבורה הראשון של מדינת ישראל. ראשי היישוב חתומים על מסמך הבקשה לרישום החברה במרשם החברות המנדטורי.
שם החברה הוצע על ידי דוד רמז, שר התחבורה הראשון, לפי פסוק מהמקרא: "וְצִים מִיַּד כִּתִּים, וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר; וְגַם-הוּא, עֲדֵי אֹבֵד" (ספר במדבר, פרק כ"ד, פסוק כ"ד), ומפרש רש"י "וצים – ספינות גדולות". גרסה אחרת גורסת כי השם צים הוא ראשי תיבות של "צי ימי מסחרי.
כיוון שבמהלך מלחמת העולם השנייה ירדו למצולות אוניות סוחר רבות מאוד, החיפוש אחר אוניות ארך זמן, ורק ב-1947 נרכשה האונייה הראשונה של צים, בשותפות עם חברת "האריס אנד דיקסון" שמושבה בלונדון – ה"קדה", שופצה ושמה שונה ל"קֶדְמַה". קדמה הגיעה ארצה בקיץ 1947.
עם קום מדינת ישראל שונה שם החברה ל"צים חברת השיט הישראלית בע"מ".
המשימה המרכזית של החברה בשנותיה הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עולים ופליטים לארץ ישראל.
כמה מאוניות "צי הצללים" – אוניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לצים לאחר קום מדינת ישראל (לאחר שלב ביניים בו טיפלה באוניות חברה בשם "אוניות וספינות", שהתמזגה עם "צים"), בהן היו אוניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשם הובלו על ידי  הבריטים. צוותי האוניות שמרו על כושר השיט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הן לצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות. במקביל רכשה החברה אוניות נוסעים נוספות, לרוב מיושנות, בהן "נגבה", "ארצה" ו"גלילה".
בעת מלחמת העצמאות סיפקה החברה קשר ימי והובילה מזון, ציוד צבאי וסחורות בתקופה בה אוניות זרות לא פקדו את נמלי ארץ ישראל.
ב-1953 החלה צים בתהליך בנייה והתרחבות במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. צים בנתה 36 אוניות חדשות, דבר שאיפשר הרחבה דרמטית של הצי והיקפי הפעילות.
בשנות החמישים והשישים היו אוניות הנוסעים תחום הפעילות הבולט של צים, לצד התרחבות מתמדת של קווי המטענים. אוניות הנוסעים היו אמצעי תחבורה נפוץ לפני הופעתה של תחבורה אווירית זולה, והיו פופולריות גם לצורכי תיירות ונופש. לצים היו קווים קבועים בים התיכון ומאוחר יותר לארצות הברית וממנה. חלק מאוניותיה הפליגו ל'קרוזים' לאיים הקריביים בעונת החורף. ב-1964 הסתיימה בנייתה של אוניית הפאר "שלום", שהפכה תוך זמן קצר לכישלון כלכלי שסימן את סופו של עידן אוניות הנוסעים בצים.
בשנות ה-60 החלה צים להפעיל אוניות מתמחות כמו אוניות צובר, אוניות קירור ומכליות דלק. תחום פעילות חשוב של החברה היה הובלת נפט איראני לישראל ומוצרי  נפט מעובדים מישראל לאירופה. בשנות השבעים הוקם שירות המכולות של "צים", והחברה הזמינה שש אוניות – דור ראשון של אוניות מכולה מתמחות. "צים" הייתה מחלוצות ההובלה במכולות, ובהדרגה הפך ענף ההובלה במכולות לתחום הפעילות המרכזי של צים. בתחום זה נמנית צים, מאז שנות השמונים של המאה העשרים, על עשרים החברות הגדולות בעולם.
בשנת 1981 פקד אסון ימי את החברה כאשר האונייה "מצדה" אבדה בסערה.
בראשית שנות ה-80, תקופת שפל בספנות העולמית, עמדה "צים" בפני משבר ועל סף התמוטטות, אך הצליחה להתאושש לאחר צעדי הבראה. בשנות התשעים בנתה החברה 15 אוניות מכולה בגרמניה.
בינואר 2004 המדינה מכרה את אחזקותיה בצים לחברה לישראל מקבוצת האחים עופר, תמורת 115 מיליון דולר, המשקף שווי של 236.6 מיליון דולר. בעקבות המכירה נשמעה ביקורת חריפה מצד גורמים רבים בטענה שצים נמכרה במחיר נמוך בהרבה משוויה. לאחר ההפרטה שונה שם החברה ל"צים שרותי ספנות משולבים בע"מ".

אין תגובות:

פרסום תגובה

כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...