פרסומת

לדף הבית

בני נח לא נצטוו על השיתוף. אבל אתם יהודים, אז שתפו בכל הכוח!

מסכת ישוב עולם, מאת משה לייב ליליינבלום, פרק א'

משה יהודה לייב לִילְיֶינְבְּלוּם (בראשי תיבותמל"ל) (1843 - 1910) היה משכיל וסופר שכתב בעברית, ברוסית וביידיש, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה.

משה לייב לילינבלום פירסם את מסכת ישוב עולם כ"חלק" מהיצירה הדמיונית "משנת אלישע בן אבויה", שהיא "משנה" שבה הוא מטיף לחיי מלאכה, וזאת על פי האגדה בתלמוד הירושלמי שלפיה הטיף "אחר" לחיי מלאכה: "שהיה נכנס לבית הוועד והיה רואה תינוקות לפני הספר והיה אומר מה אלו יושבים עושים כאן? אומנותו של זה - בנאי,  של זה - נגר, וכיוון שהיו שומעים כך, היו עוזבים אותו (את בית הוועד) והולכים להם".
הוא צרף למסכת גם פרוש בסגנון פרושו של רבי עובדיה מברטנורא למשנה.

הטקסט של המסכת מובא באדיבות פרויקט בן יהודה.

פרק ראשון
א) על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.  
אלישע בן אבויה אומר: על התורה ועל העבודה. יישובו של עולם כבריתו: מה בריתו בתורה ועבודה, אף ישובו בתורה ועבודה.                       
ב) ומנין שנברא העולם בתורה?  שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ, ואומר: חק נתן ולא יעבור; ומנין שנברא העולם בעבודה? שנאמ' ויעש אלהים, ואומר:אשר ברא אלהים לעשות.
ג) אמרו לו לאלישע בן אבויה: לדבריך, מי שהוא עני או חולה ילך לבית הקברות וימות? אמר להם בזמן שאי אתם נזהרים בתורה ובעבודה הרי אתם נזקקים לגמילות חסדים, ובזמן שאתם נזהרים בתורה ועבודה אי אתם נזקקים לגמילות חסדים כלל.  אמרו לו: והלא כתיב –*לא יחדל אביון מקרב הארץ? אמר להם: מקרב ארץ אחת לא יחדל אבל יכול הוא לחדל מקרב ארצות הרבה.
 ד) שאל ר' מאיר את אלישע בן אבויה: וכי אפשר הוא שילמדו כל הבריות את התורה כלה, שנאמר בה: ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים, מלאכתם מתי תעשה? אמר לו: צא וחשוב מנין הפועלים כנגד הטיילים שבעולם. אמר לו: רבי! כל הפורש ממך כפורש מן החיים. 
ה) מי שאמר: הריני עוסק בישובו של עולם ולא בתורה ועבודה לא אמר כלום. ולא זו בלבד אמרו, אלא אפילו מי שעוסק בתורה ואינו עוסק בעבודה ובמכשירה.  הרי הוא ממבלי עולם.
ו) איזוהי תורה? נמוסים הצריכים לאדם ולצבור, מעשי בראשית וגופי הלכות של סדר עולם. ר' יהושע אומר: אף השירה והזמרה.
זה הכלל: כל שישנו בעולם ובאדם בידי שמים ותולדותיהן וזהו תורה; וכל שאינו בעולם או שהוא בידי אדם אינו תורה. משום ר' עקיבא אמרו: *העוסק בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא.
ז) איזוהי עבודה? הוצאת דבר מתוך דבר, תיקון דבר, טלטול דבר ממדינה למדינה שישנו בה למדינה שאינו בה ומכשיריהן.  זה הכלל: כל שיש בו משום תוספת מחיר הרי זה עבודה, וכל שאין בו משום תוספת מחיר אין זה עבודה.
ח) מרביצי תורה ומצדיקי הרבים ורופאי הבריות הרי הם מכשירי העבודה; ולא זו בלבד אמרו אלא אפילו חנוך התינוקות יש בהן משום הכשר עבודה.
ט) הכנת תענוגי הבריות בזמן שהם בשביל העובדים יש בהם משום הכשר עבודה, ובזמן שהם בשביל הטיילים אין בהם משום הכשר עבודה.  ואם אפשר לעשותם על ידי אנשים שאינם מוכשרים לעבודה אסור לעשותם על ידי אחרים.

פרוש הרע"ב
א) על התורה. פי' הרמב"ם ז"ל בפירושו לאבות: על החכמה. ועל העבודה, כלומר: על המלאכה.  גמילות חסדים, לתת צדקה לעניים וחולים וכיוצא בהם.  ישובו של עולם כבריתו, שכל מה שטבע הקב"ה במעשי בראשית הוא עקר, והשאר אינו אלא טפל, שבדו הבריות מלבן, ואפשר לעולם שיתקיים גם זולתו; ועוד שאנו צריכים תמיד ללמוד ממעשי בראשית, ואין לנו אלא מה שהטבע תובע ממנו. בתורה ועבודה, אבל לא גמילות חסדים, שלא מצינו להטבע שיתנהג בגמילות חסדים, וכדראמרינן (ע"ז כ"ד: עולם כמנהגו נוהג
ב) ה' בחכמה וג" '. וכי תימא שהבריאה בלבד היתה בחכמה אבל מנהג הטבע אינו על פי חוקי חכמה הקבועים לעולם?  תלמוד לומר: חק נתן ולא יעבור.  מצינו שחקי הטבע פועלים תמיד את פעולתם בלא שנוי, ולפיכך חייבים אנו לדעת אותם, כדי שלא נעבור עליהם, שכל העובר על חקי הטבע הרי הוא נענש במחלה ולפעמים גם בעונש מיתה.  ויעש אלהים, וכי תימא שהבריאה עצמה היתה בעשיה ובעבודה, אבל הטבע עצמה אינה עושה עכשו כל ם? תלמוד לומר: אשר ברא אלהים לעשות, שמשמע שהקב"ה ברא את הטבע שתהא פועלת תמיד.
ג) בזמן שאי אתם נזהרים בתורה ועבודה, ואין אתם יודעים את כל חקי הטבע, והרי אתם נכשלים בשמירת בריאותכם, ואינכם נזהרים בעבודה כהוגן והרי אתם עושקים שכר הפועלים, והרבה מכם אין להם עבודה כל עיקר, לפיכך מצויים בכם חולים ועניים ואתם נזקקים לגמול עמם חסד.  אי אתם נזקקים לגמילות חסדים כלל, שהרי אז לא יהיו בעולם לא חולים ולא עניים, לא רודפין ולא נרדפים, לא עושקים ולא עשוקים ואין מקום לגמילות חסדים. מקרב ארץ אחת וכו' שהרי אי אפשר לעם אחד שיעשה בקרבו סדרים טובים, כל זמן שלא הסכימו לזה עמים הרבה; שהרי אז יתכנסו כל עניי שאר ארצות לארצו של אותו עם, ולא תשא הארץ אותם.
ד) צא וחשוב מנין הפועלים וכו'. שעכשו הפועלים מעטים והטיילים מרובים, ולפיכך צריכים הפועלים לעבוד כל היום ומספקים להטיילים אל צרכיהם;אבל אם היו כל  הבריות עוסקים בעבודה היה מספיק להם זמן מועט לעבודתם והיו יכולין בשעת הפנאי ללמוד חקי הטבע או לשמוע אותן מפי הדרשנים ולהזהר בשמירתם.  טיילים, בטלנים, שאינם עוסקים לא בתורה  ולא בעבודה. לאחר שחשב, בתוספתא שנינו שחשב ומצא יותא ממחצית העולם טיילים, ובחזרתו בכה ואמר: אוי להם לבריות מעצבונן של עצמן, שהן מבלים את העולם ואומרים שהם עוסקים בישובו.
ה) לא אמר כלום, שאין ישובו של עולם אלא בתורה ובעבודה.  ואינו עוסק בעבודה ובמכשיריה, שאינו עושה מלאכה, או שאינו מלמד חכמתו לאחרים, ונמצא שאין לעולם הנאה לא ממנו ולא מתורתו.  הרי הוא ממבלי עולם, וכדאמרינן (סוטה כ"ב) התנאים ממבלי עולם.
ו) נימוסים. לצרף את הבריות. מעשי בראשית, כל דבר שהוא בכלל ידיעת הטבע, שנקראת מעשי בראשית. וגופי הלכות של סדר עולם דברי הימים המלמדים אותנו להבין דבר מתוך דבר ולמצוא את הטוב והרע שיצאו בכל דור ממעשי הבריות, ומתוך שיש בספרי סדר עולם הרבה דברים בטלים לפיכך אמר: גופי הלכות. ר' יהשוע, משורר שהיה כדאמרינן בערכין (י"א). שירה בדברים.זמרה בפה ובכלים וטעמים דר' יהושע כדמפרש בתוספתא, מתוך שהאדם מתענג עליהם, וזמרה מצוים גם בבעלי חיים, הרי יש להם יסוד בטבען של הברואים לפיכך תורה הן, והלכה כר' יהושע.
זה הכלל, לא פורש אם הם דברי הת"ק או דברי ר' יהושע. כל שישנו בעולם,כלומר: כל למוד המפרש דבר שישנו בעולם, כגון כל הכחות השונים הנמצאים בטבע וכל הדברים הנמצאים בעולם בפועל. ותולדותיהן, כגון חרושת המעשה, שאינה אלא תולדה של כחות הטבע ופעולת האדם. ובאדם, בכחותיו הפנימיים. וכל שאינו בעולם, כגון ספורים שאין כחות האדם מתוארים בהם ולימודי שיטות כוזבות. או שהוא בידי אדם, ואפילו ישנו בעולם אלא שבני אדם בדו אותו, כגון אמונות של הבל ואפילו פלפולים וחקירות בענינים דמיוניים, שאין מהם תועלת לא ליחיד ולא לצבור. ספרים החיצוניים,העוסקים בדברים שאינם תורה.  לעולם הבא כלומר לעתיד לבוא.
ז) הוצאת דבר מתוך דבר, כגון זריעה ונטיעה  או אריגה ועשית כלים וכיוצא בהן.  תיקון דבר, כגון בישול או תיקון כלי שנשחת.  ומכשיריהן, כגון חרישה והשקאת השדות וכיוצא בזה דברים שיש לעבודה עצמה צורך בהן. וכל שאין בו משום תוספת מחיר,כגון חנוני, שאינו מוסיף כלום על שויו של דבר.
ח) מרביצי תורה, שהם מלמדים לבריות  כחות הטבע והאדם ועל ידי זה הם גורמים לעבודה שתתעלה.  ומצדיקי הרבים, כגון משה רבינו ע"ה, שהוציא את בני ישראל מעבדות לחרות, נתן להם תורת חיים וסייע אותם שיעבדו בשביל עצמם ולא בשביל פרעה.  ורופאי הבריות, שהחולה אינו יכול לעבוד. חנוך התינוקות וכו' ומתיקון דבר זה שמעינן לה, מפני שאינם קנין האדם אלא קנין הטבע, ואי אפשר למכרם ולא שייך בהם תוספת מחיר.  הכשר עבודה,שעל ידי שהתינוקות מתחנכין כהוגן והבהמות מתרפאות הרי הם מוכשרים לעבודה.
ט) הכנת תענוגי הבריות, כגון טיאטראות  ושאר דברים המחליפים כחו של אדם.  בזמן שהם בשביל העובדים, שעל ידי זה יגרמו להעובדים שיחליפו כחם אחרי עמלם, ולא עוד אלא שיוכלו אחר כך לעבוד בזריזות יתרה. ובזמן שהם בשביל הטיילים, ונמצא שהתענוגים הללו לא יועילו כלום לעבוד ואם אפשר לעשותם, ארישא קאי. אסור לעשותם על ידי אחרים,משום ביטול מלאכה, שהרי בשעת ההכנה לא יעסקו במלאכה וגם לא ינוחו מעבודתם.

אין תגובות:

פרסום תגובה

כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...