פרסומת

לדף הבית

בני נח לא נצטוו על השיתוף. אבל אתם יהודים, אז שתפו בכל הכוח!

קריאה להפיכת כביש בר אילן לאזור A מאת פרופ' משה קופל ודניאל גוטמכר




פשקוויל זה נכתב על רקע מהומות השבת בכביש בר אילן בשנות ה90. לצעירים שבינינו הנה חומר רקע מויקיפדיה:
רחוב בר-אילן משמש עורק דרכים מרכזי בדרך לשכונות הצפוניות של ירושלים, וחוצה שכונות חרדיות. החל משנת 1988 מהווה הכביש עילה למריבה בין חרדים הרוצים לסגור אותו לנסיעה בשבתות לבין חילוניים המבקשים לנסוע בו. המאבק שנגרר להפגנות ומעשי אלימות, עורר הדים רבים בציבור בישראל, והעסיק במשך 20 שנה מוסדות שלטוניים בישראל, בתוכם: עיריית ירושליםהכנסתמשרד התחבורה, ובית המשפט העליון.
אהרן ברק נשיא בית המשפט העליון, בהתייחסו למאבק על כביש בר-אילן אמר: "הנושא משקף מחלוקת פוליטית עמוקה בין חרדים לחילונים. אין זו אך מחלוקת על חופש התנועה ביום שישי ובשבת ברחוב בר-אילן. זו בעיקר מחלוקת קשה על יחסי דת ומדינה בישראל; זו מחלוקת נוקבת על אופייה של ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית".
רחוב בר-אילן הוא באורך חצי קילומטר. תחילתו ברחוב ירמיהו בשכונת רוממה, וסיומו ברחוב חטיבת הראל בצומת בר אילן, ובמהלכו הרחוב יורד בשיפוע ניכר. הרחוב מהווה ציר נסיעה מרכזי בדרך לשכונות הצפוניות של ירושלים ובהן: רמת אשכולהגבעה הצרפתיתפסגת זאב ונווה יעקב.
לאחר מלחמת ששת הימים נבנו שכונות צפון העיר מעבר לרחוב שמואל הנביא, ואוכלסו בעשרות אלפי תושבים שעשו דרכם מהבית אל מרכז העיר ובחזרה, דרך רחוב בר-אילן שהפך לכביש מרכזי. במקביל, עברו השכונות הסמוכות לרחוב בר-אילן, תהליך של שינוי דמוגרפי, קיבלו צביון חרדי, והנסיעה ברחובות הפנימיים של שכונות אלה בשבת נאסרה על פי חוק עזר עירוני. עם זאת, רחוב בר-אילן, כציר תנועה ראשי לאזור שכונות צפון העיר והר הצופים, נותר פתוח לתנועה בכל ימות השבוע.
משנת 1988 החלו הפגנות שקטות של החרדים תושבי השכונה שקראו לסגור את הרחוב לתנועה בשבת, בנימוק שחילול השבת של התנועה הסואנת פוגע ברגשותיהם. מאידך אמרו שהדרך העוקפת תאריך את משך הנסיעה.
ביוני 1991, בהמלצת טדי קולק ראש העיר, נסגר הרחוב לראשונה, לרגל הגיעו של האדמו"ר מסאטמר לירושלים.

בשנת 1994, עם מינויו של אהוד אולמרט לראשות העיר ירושלים, החל המאבק לשאת אופי קולני. דוברים דתיים וחרדים העלו את הנושא לדיונים במועצת העיר ודרשו לסגור את הרחוב בשל קדושת השבת, ומנגד, נציגים של ציבור חילוני, בראשות יו"ר "ירושלים עכשיו" ארנן יקותיאלי, ראו בכך כפייה דתית ופגיעה בחופש התנועה הנובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ודרשו להשאירו פתוח, בטענה כי הכביש הינו הדרך הקצרה והמהירה לנוע מביתם אל שכונות אחרות בעיר, כמו גם ליציאה ממנה.

ועדה בראשות אליעזר שטורם, שהוקמה על ידי מועצת העיר קבעה כי יש לסגור את הכביש בשעות התפילה ולהשאירו פתוח לתנועה בשאר היממה. אך משרד התחבורה שבראשו עמד השר החילוני ישראל קיסר, סרבה לאשר את המלצות הוועדה והחלטות העירייה לאמצן, והורה להשאיר את הכביש פתוח. לאחר בחירות 1996, ומינויו של שר תחבורה דתי, יצחק לוי, שוב אומצה ההחלטה לסגור את הכביש לסירוגין.
במקביל לדיונים התפתחו מדי שבת הפגנות בעד ונגד, ובמשך 3 שנים, התנהלו במקום הפגנות שבת סוערות, שכללו יידוי אבנים על מכוניות נוסעות בשבת, השלכת ושריפת פחי אשפה, וחסימות הכביש על ידי חרדים תושבי הסביבה. הפגנות אלו עמדו בראש מהדורות החדשות והוציאו לרחובות אלפי אנשים משני המחנות.
באוגוסט 1996 הוציא בית המשפט העליון צו ביניים נגד סגירת כביש בר-אילן בירושלים בשבת, אך עם התגברות המהומות בכביש החליט בג"ץ ב-1997, בצעד נדיר להמליץ על מינוי וועדה שתבדוק את הסוגיה לעומק ותסייע לו בגיבוש החלטה. וועדה זו המליצה בסופו של דבר להשאיר את המצב הקיים, היינו: סגירתו לסירוגין תוך התחשבות בגורמים שונים הקשורים לרגשות הדתיים ולחופש התנועה של החילוניים.

אין תגובות:

פרסום תגובה

כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...